אורון שרון – מאמן ומנטור בשיטת סאטיה.

בחרתי לכתוב על שתי מילים קטנות, עם חשיבות גדולה בחיינו: הכלה וקבלה. שתי הוויות, שמופיעות שוב ושוב עם המתאמנים איתם אני עובד. החלטתי לשתף אתכם בכמה מהדברים שאני נוכחתי אליהם.
אני אתאר את הפרשנות שלי לשתי המילים הללו ואת המשמעות שלהן בתהליך הצמיחה וההתפתחות האישית.

הכלה

במילון הכלה היא:
– היכולת של גוף או חפץ להכיל דבר כלשהו.
– הכמות שדבר יכול להכיל בתוכו.
– איפוק, בלימת תופעה ומניעת התפשטותה כדי למנוע הסלמה.

הפירוש ל-"הכיל" במילון:
– שמר, החזיק בתוכו.
– היה בו נפח או מקום לכמות מסוימת.

עבורי הכלה היא היכולת לשמור/להשאיר בתוכנו את התחושות, הרגשות, המחשבות והתגובות האוטומטיות שעולות בנו בעקבות אירוע חיצוני או פנימי.
ההפך מהכלה היא תגובה אוטומטית. במקום שבו אין הכלה אנחנו מגיבים בתגובה אוטומטית על אירוע חיצוני או פנימי שקרה.

פיתוח יכולת ההכלה מאפשר לנו לבחור את דרך הפעולה שלנו, במקום להגיב בצורה אוטומטית. אנחנו בוחרים איך להגיב ולפעול, במקום שאירועים חיצוניים ופנימיים יפעילו אותנו. אנחנו מנהלים את התגובות ודרך הפעולה שלנו במקום להיות מנוהלים מבחוץ.

דוגמאות:
– אני נוסע בכביש ומישהו חותך אותי בפראות. עולה בי כעס והתגובה האוטומטית שלי היא לקלל ולצעוק עליו. הכלה תהיה לנשום עמוק, להיות נוכח לכעס ולמחשבות שעולים בתוכי ולבחור לחזור להתרכז בנהיגה. זה לא אומר שאין בי כעס, הוא קיים, אבל התגובה שלי כבר לא מתוך הכעס. אולי אפילו אני אבחר לברך אותו בנהיגה בטוחה.
– חזרתי הביתה והוא מבולגן. עולה בי כעס, תסכול, ייאוש וכולי… התגובה האוטומטית שלי היא לצעוק "כמה פעמים כבר אמרתי לכם לסדר….". הכלה תהיה להשאיר את הכעס ואת התגובה האוטומטית בתוכי, ולבחור בחירה מודעת איך לפעול או להיות ביחס לבלגאן.

אני רואה בהכלה שלב ביניים בדרך לקבלה. זה יכול להיות מאוד מתסכל כשיש משהו במציאות ואומרים לנו "תקבל את זה". הקבלה בדרך כלל לא נגישה לנו בצורה מיידית. לעומת זאת, עבור רוב האנשים, עם קצת מודעות ובחירה, ההכלה של המצב אפשרית עבורם.

פיתוח של יכולת הכלה, הוא תוצאה של מודעות לכך שאנחנו מגיבים במצבים שונים בצורה אוטומטית ורצון אותנטי לשינוי. מתוך המודעות והערות שלנו לדרך שבה אני מגיבים, אנחנו יכולים להתחיל לבחור להכיל את מה שעולה בנו ולבחור לפעול אחרת.

זה דורש תרגול, זו מיומנות נרכשת וזה אפשרי לכל אחד מאיתנו. באימון ראיתי פעם אחר פעם אנשים שמתחילים לפתח את היכולת הזו כבר אחרי שיחה אחת על הנושא וכעבור שבוע הם מספרים על פעמים ראשונות ש"זה עבד להם".

קבלה (Acceptance באנגלית)

בחיפושי באינטרנט מצאתי את ההגדרה הבאה באנגלית:

Acceptance usually refers to cases where a person experiences a situation or condition (often a negative or uncomfortable situation) without attempting to change it, protest, or exit

ההגדרה שלי לקבלה: להיות עם המציאות בשלווה.
משהו קורה או קיים במציאות, ואני נשאר שליו מולו או איתו. זה יכול להיות משהו בי, משהו באחר או משהו במציאות/נסיבות.

ההפך מקבלה הוא התנגדות. יש מצב, או שקיים משהו במציאות ואנחנו מתנגדים אליו. זה יכול להיות משהו פנימי בתוכי – כמו למשל העובדה שאני דואג – ומולו השאלה היא האם אני מקבל את זה, או במילים אחרות, האם אני יכול להיות שליו נוכח העובדה שאני דואג. זה יכול להיות משהו חיצוני בי, כמו המראה החיצוני שלי. זה יכול להיות משהו במציאות, כמו מצב חשבון הבנק שלי וזה יכול להיות משהו באחר, כמו למשל העובדה שבת הזוג שלי בעלת נטייה לצאת באיחור מהבית.
בכל אחד מהמקרים, יש מצב נתון ואנחנו יכולים להתנגד אליו או לקבל אותו.

הרווח המיידי בכל מקום שבו אנחנו מקבלים משהו, הוא שהשלווה שלנו גדלה ואיתה גם האפשרות לשמוח ולאהוב.
מנגד, המחיר המיידי שאנחנו משלמים בכל מקום שבו אנחנו לא מקבלים משהו (בעצמנו, באחר, במציאות) הוא פגיעה בשלווה שלנו. בכל פעם שאנחנו מתנגדים למציאות כפי שהיא, נחווה פגיעה בשלווה שיכולה להחוות כחוסר נוחות או טרדה קטנה ועד לכעס, דאגה וכולי…

אז אם קבלה היא דבר כל כך טוב ונפלא, למה אנחנו לא מקבלים את עצמנו, את המציאות, את האחר?
אחת הסיבות שאני פוגש פעם אחר פעם, היא האמונה שאם נקבל משהו הוא יישאר כפי שהוא ולא ישתנה. מנגד אם נתנגד לו אז הוא כן ישתנה.
אפשר לראות את זה קורה בהזדמנויות רבות, כגון:
– אנחנו לא מקבלים את בן הזוג שלנו כי אנחנו לא אוהבים איך שהוא ואנחנו רוצים שהוא ישתנה.
– אנחנו לא מקבלים את עצמנו כפי שאנחנו כי אנחנו רוצים להיות אחרת.
– אנחנו לא מקבלים את המציאות כי אנחנו רוצים שהיא תשתנה.

לפעמים אני פוגש אנשים שכועסים על המצב הפיננסי שלהם כי הם רוצים שהוא ישתנה. זה יכול להישמע מגוחך אבל אם תתבוננו פנימה תוכלו בוודאי למצוא מקום בו אתם מתנגדים למציאות כדי שהיא תשנה, ע"י כעס או בכל דרך לא נינוחה אחרת.

אנשים רבים משתמשים בכעס/ביקורת/האשמה כלפי עצמם כמוטיבציה להתפתחות וצמיחה אישית. זה עובד עד רמה מסוימת בלבד, ויש לזה מחיר כבד של פגיעה בשלווה שלנו, באיכות החיים ובבריאות.

הפרדוקס הוא שדווקא לקבל משהו בעצמנו או באחר מביא פעמים רבות לתהליך של צמיחה והתפתחות. עצם הקבלה עצמה היא הצעד הראשון בתהליך של שינוי. במקום בו אנחנו מקבלים את עצמנו כפי שאנחנו, חלה גדילה ומשהו חדש מתאפשר ואילו כאשר אנחנו מתנגדים למי שאנחנו אנחנו משמרים את המצב כפי שהוא.
קארל יונג אמר את זה בצורה מאוד מדויקת: ?Everything you resist, persist?.

לקראת סיום אני רוצה לשתף אתכם באחד השיעורים המשמעותיים שאני למדתי כשהתאמנתי בעצמי על יצירת זוגיות. הבנתי שמפתח הכרחי לזוגיות שלווה, נעימה והרמונית, הוא לקבל את בן/בת הזוג קבלה מלאה ב-100%. ברגע שיהיה אחוז אחד שבו אנחנו לא מקבלים את בן/בת הזוג, שם תיווצר ביקורת, גלויה או סמויה, שתביא לבסוף לפגיעה בקשר.

המפתח לפיתוח קבלה בעיני, הוא דבר ראשון ללמוד לזהות את המקומות שבהם אנחנו מתנגדים למציאות. המקומות בהם אנחנו רוצים שמישהו או משהו יהיו אחרת ושפוגעים בשלווה שלנו.
כשאנחנו מזהים מקום שכזה, אנחנו יכולים לשאול את עצמנו:
– במה אנחנו מאמינים כשאנחנו בוחרים להתנגד למציאות?
– במה אנחנו מאמינים כשאנחנו כועסים/מאשימים/צודקים… ביחס לאותו דבר?
– למה זה כדאי לנו, או משתלם לנו להתנגד?

המעבר מלהתנגד למשהו במציאות, ל"לקבל" את זה שהוא קיים יכול להראות קטן או סמנטי, אבל השינוי ההווייתי הזה בתוכנו הוא בעל אחת ההשפעות המשמעותיות ביותר על השלוה, ההתפתחות והצמיחה שלנו.

בברכה,
אורון.