חזרה

חמלה, מילה קטנה עם חשיבות עצומה.

לראשונה התעוררתי למילה חמלה כשהגעתי לביה"ס לאימון אימושיין, לפני כן מעולם לא שאלתי את עצמי מה המשמעות שלה. בקורס נקודת מפנה, נטאלי בן דוד אלנתן דיברה על חמלה כשיעור התפתחותי משמעותי בחייה. הדבר העיר אותי לחשיבות האיכות של חמלה, ועדיין הייתי רחוק מלהבין את משמעותה, ערכה וכוחה. עם השנים העמקתי וחקרתי מה המשמעות של חמלה בעיניי, למדתי לחמול באופן אקטיבי ונוכחתי פעמים רבות בחדר האימון ובחיי, לכוחה המרפא. בהגדרה הבאה אני מגיש לכם את ההגדרה האישית והמעשית שלי לחמלה, מתוך התבוננות וחקירה לאורך השנים. לקח לי זמן רב לכתוב את הערך חמלה ויש בו עומק רב. אני סבור שבקריאה חד פעמית לא ניתן להכיל ולהפנים את כל מה שכתוב כאן, ואני מזמין אתכם לקרוא לאט ומספר פעמים.

הגדרה:

חמלה היא הדרך המיטבית לטפל בכאב.

היא מתרחשת כאשר שלוש איכויות מתקיימות בו זמנית:

  • זיהוי וראיית הכאב (אמפתיה).
  • הכלת הכאב.
  • הרצון להיטיב ולהקל על הכאב.

הסבר:

חמלה נדרשת ומתעוררת רק כשיש כאב. היא הדרך האולטימטיבית לטפל בכאב רגשי, וכל ניסיון אחר לפתור את הכאב או להימנע ממנו, אולי יפחית או יעלים אותו בטווח הקצר, אך לא ירפא אותו בטווח הארוך.

מתוך ההבנה שחמלה באה לטפל בכאב רגשי, על מנת שתתקיים חמלה, נדרש שיתקיימו שלוש איכויות בו זמנית:

תחילה נדרש מהחומל לזהות את הכאב. כאב יכול להיות קל לזיהוי ברגשות כמו עצב, ייאוש, פחד וחוסר אונים. או נסתר מאחורי כעס, אלימות ותוקפנות, שם יותר קשה לנו לזהות את הכאב, כיוון שאנחנו מגיבים למופע התוקפני הנובע ממנו.

ברגע שאנחנו מזהים את הכאב, הרובד הבא הוא להכיל אותו, כלומר להישאר איתו על אף שזה לא נעים לנו, מבלי להגיב בדרך אוטומטית שאינה נובעת מבחירה מודעת. במציאות זה אומר שאנחנו בתשומת לב לכאב, מתבוננים עליו, ורק שוהים ונושמים. אנחנו לא זזים או נמנעים מהכאב להסחות דעת כמו מחשבות, ניסיונות לפתור את הכאב, עישון, טלוויזיה, אוכל, אלכוהול, סמים וכו'; וגם לא מנסים לפתור אותו.

עכשיו, כשאנחנו מזהים את הכאב ובוחרים להכיל אותו, מתווסף הרובד השלישי והוא הרצון להיטיב. כלומר רצון אמיתי ואותנטי להקל על הכאב. לפעמים רק מעצם כך שזיהינו וראינו כאב, נשארנו ושהינו איתו, כבר נחווית הקלה בכאב, ולעיתים נדרשת מאתנו פעולה נוספת, לדוגמא: חיבוק, הקשבה עד הסוף, מילה טובה ("אני כאן איתך"). חשוב לשים לב להיטיב עם הכאב ולא לנסות לפתור אותו (ראו דגש מס' 3).

כאשר שלושת הרבדים הללו מתקיימים בו זמנית, מתקיימת חמלה.

דגשים:

  • כאב פיזי מלווה בכאב רגשי

בדרך כלל, כאשר אנחנו חווים כאב פיזי, נלווה אליו כאב רגשי. החמלה יכולה לטפל בכאב הרגשי וכתוצאה מכך להקל על הכאב הפיזי (ראו דוגמה מס' 1).

לרוב כאב צריך קודם להתגבר לפני שהוא נחלש.

כאב הוא תופעה הצריכה להתממש במלואה לפני שהיא מתפרקת ושוכחת. כלומר, בבואנו להקל על כאב, עלינו להבין שיתכן שבשלב הראשון הכאב יתעצם לפני שתבוא ההקלה. כאשר אנחנו עוברים מלהתנגד לכאב ומלרצות שהוא יפסיק, לנכונות להיות עם הכאב ולאפשר לו להתממש במלואו, בשלב הראשון נחווה לרוב עלייה בעוצמת הכאב. התגברות זו הכרחית ונדרשת כחלק מתהליך הריפוי, ובמובן זה להיטיב משמעו נכונות שהכאב יגבר. זוהי עלייה לצורך ירידה.

  • להיטיב זה לא לפתור

הנטייה השכיחה מול כאב היא ניסיון לפתור אותו. פתרון הוא בדרך כלל ניסיון להפסיק את הכאב או להימנע ממנו, דבר שלא מאפשר לכאב להתממש, להשתחרר ולהירפא, ויותר מכך, לרוב מעורר התנגדות מצד הכואב. להיטיב עם הכואב, מבטא נכונות להיות ולהישאר איתו, ולהסכים לאפשר לו לכאוב את כאבו במלואו, מבלי לנסות להפסיק ולעצור את כאבו, גם כשזה כואב לנו.

  • חמלה היא לא רחמים

רחמים אומרים על הכואב שהוא מסכן, קטן וקורבן, ויוצרים ריחוק בין המרחם לכואב. חמלה אומרת על הכואב שהוא אדם גדול, היכול ומסוגל להכיל את הכאב, ויוצרת קירבה ותקשורת בגובה העיניים עם הכואב.

  • כאבו של האחר יכול להעלות בנו כאב

כאשר אנחנו מזהים את כאבו של האחר ונמצאים איתו, טבעי ואנושי שיעלה גם בנו כאב. בחמלה אנחנו מכילים את הכאב שעולה בנו, על מנת שנוכל להכיל את כאבו של האחר. אנחנו נשארים ממוקדים בכאבו של האחר וברצון להקל עליו, תוך כדי הכלת הכאב שלנו.

  • חמלה לעצמי

לשם הפשטות, דיברתי עד כה על חמלה לאחר. ברמה הבאה כל הנאמר רלוונטי גם בחמלה לעצמי, ביכולת שלי לזהות את הכאב שלי (לעיתים מאחורי כעס), ביכולת להיות ולשהות עם הכאב שלי, בהסכמה שבשלב הראשון הכאב יישאר ואף יגדל, וברצון להיטיב עם עצמי ולא לנסות להתנגד או לפתור את הכאב.

דוגמאות:

  • ילד מקבל מכה

כאשר ילד מקבל מכה ובוכה, קל לזהות את הכאב שלו. אך פעמים רבות להורה יהיה קשה להכיל את הכאב של ילדו, כיוון שזה מעורר אצלו כאב. לכן הוא ינסה לפתור את הכאב בעזרת אמירות כגון: "לא קרה כלום", "זו רק מכה קטנה", או "אל תבכה". אמירות אלו מבטאות את הקושי של ההורה להיות עם הכאב שמתעורר בו אל מול הכאב של ילדו.

חמלה תהיה להסתכל על הילד הכואב, לטפל בנשימה שלנו ולשהות עם הילד עד שהכאב ייחלש או יעבור. ניתן להיטיב עם הילד הכואב על ידי חיבוק, או אמירות כגון: "נפלת, קיבלת מכה, זה כואב לך. מותר לך לבכות. אני פה איתך עד שהכאב יעבור".

  • שיתוף של חבר בחוויה קשה

חבר משתף בקושי שלו או באירוע לא נעים שקרה לו. מול הקושי והמצוקה של החבר ומתוך האכפתיות שלנו כלפיו, טבעי שננסה לייעץ לו איך לפתור את הקושי. הניסיון לפתור מבטא את הקושי שלנו להיות עם הכאב שמתעורר בנו, אל מול כאבו של החבר.

חמלה תהיה לזהות את כאבו של החבר, כמו: עלבון, תסכול, כעס, אכזבה. לטפל בנשימה שלנו, להקשיב לחבר עד הסוף, ואפשר להגיד: "אני מבין אותך, איזה באסה. זה באמת יכול להעליב/לפגוע/לעצבן".

רעיונות והצעות לפתרונות הם לגיטימיים לאחר שמיטיבים עם הכאב והאדם הכואב נרגע. גם אז מומלץ לבקש רשות לפני מתן רעיונות ועצות.

  • מישהו כועס וצועק עליי

אחד המקרים המאתגרים והמתגמלים לחמול בהם, הוא כאשר אנחנו מרגישים מותקפים. כאשר האחר (נהג, מישהו בתור, בן זוג) כועס, צועק, מתלונן, מאשים או מבקר. באופן טבעי זה מעביר אותנו להתגוננות, תקיפה או קיפאון. אם נוכל לעצור ולהיזכר שמאחורי התוקפנות מסתתר כאב שהאחר לא מסוגל להכיל (כגון חוסר אונים, תסכול, פחד), נוכל להפנות את המבט שלנו אל כאבו של האחר ולא אל התוקפנות הנובעת ממנו; ולהתייחס אליו ברכות במבט, בטון הדיבור, בהתנצלות ובהבנה. שינוי זה יכול לחולל ניסים במערכות יחסים.

  • אובדן

אחד הכאבים הגדולים ביותר אותם אנו פוגשים בחיים הוא כאב האובדן ובפרט של אדם קרוב. כאשר אנו פוגשים באדם שמתמודד עם אובדן, באופן טבעי מתעורר בנו כאב גדול, נוכח הכאב העצום שמולנו. ואז אנחנו נוטים להשתמש במשפטים כמו "משתתף בצערכם" או "שלא תדעו עוד צער" או "הזמן הוא מרפא הגדול מכולם", שהם חלק מהנימוסים ומהתרבות שלנו, אך אינם מיטיבים.

חמלה תהיה להיות עם האדם בכאבו: לשבת, להחזיק ידיים, לחבק חיבוק ארוך וממושך, לאפשר לו לבכות במחיצתנו ככל שירצה, להתבונן בעיניו לאורך זמן; מה שמאפשר למתאבל לחוות ביחד רגשי ואותנטי, שהוא לא לבד, וכך לחלוק ולו לרגע קט, את כאבו עם האחר ובכך להקל מעט על כאבו.

מוטיבציה לפיתוח חמלה / למה כדאי לפתח חמלה?

חמלה היא המרפא הגדול מכולם ובאמצעותה נוכל להיטיב עם עצמנו ועם אחרים. חמלה תיטיב ותשפר את כל מערכות היחסים שלנו וכתוצאה מכך את איכות חיינו.

איך לפתח את היכולת לחמול:

  • לזהות כאב: שלנו ושל האחר. גם אם הוא מסתתר מאחורי תוקפנות.
  • להכיל כאב: להפנות את תשומת הלב שלנו אל כאב תוך כדי טיפול בנשימה שלנו.
  • להיטיב: לתת תוקף לכאב, ללמוד להגיד "זה באמת כואב/לא נעים/קשה/מבאס", להיות יחד עם הכואב במבט רך ובחיבוק.